הבילוי במסעדה או בבית הקפה השכונתי מהווה כמובן לא רק מענה לצורך באוכל ושתייה אלא בעיקר מהווה מענה לצרכים פסיכולוגיים וחברתיים. מדובר בזמן בילוי, בשבירת שגרה וזו הזדמנות עבור אנשים להיפגש, לחלוק רעיונות ובעיקר לראות ולהראות.
"אני מה שאני אוכל"
בשל ההיצע הרב של מסעדות ובתי אוכל, מסתמן כי הלקוח לא מחפש רק מקום שיהיה לו טעים או נעים אלא מקום שישקף את ה"אני מאמין" שלו. אנשים יבחרו במקומות שמבטאים ומשקפים את העקרונות, הערכים והאמונות שעל פיהם הם חיים, בין אם בשביל ההרגשה אישית שלהם ובין אם בשל הרצון "לראות ולהראות" ובכך לבסס את מעמדם החברתי. הבחירה במסעדת פועלים או בבית אוכל שמוכר אוכל אורגני וטבעוני אינה מובנת מאליה והיא משקפת את הדרך בה תופס הלקוח את עצמו ואת סביבתו. חשוב מאוד להבין זאת, כי רק אם נבין את דרך החשיבה של הלקוח נדע לתת מענה לצרכיו הנוספים ולשקף את העקרונות על פיהם הוא חי, דרך עיצוב הפנים.
"אוכלים עם העיניים"
חשיבותה של חוויית האכילה גדלה במיוחד היום, עם התעצמות חשיבותן של הרשתות החברתיות בחיינו והמדיות הרבות בהן אנו שותפים או אליהם אנו חשופים. לאנשים חשוב איך המנה נראית (לפעמים הרבה יותר מטעמה הקולינרי), חשוב להם להעלות את התמונה הנכונה של המנה, או את עצמם בחלל המסעדה. ההתעסקות הגדולה בייצוג של הדבר מאשר בדבר עצמו הופכת את עיצוב המקום לחשוב לא פחות מאיכות המנות.
לאחרונה עיצבתי בית קפה ותיק עם קהל לקוחות ותיק ומבוגר. הבעלים ביקש להתאים את המקום לקהל יעד חדש שהגיע לשכונה ורצה לשוות לחלל מראה עדכני ודינמי. בעקבות שינוי דרמטי בעיצוב הפנים של בית הקפה הקטן, שכלל החלפת ריהוט, גופי תאורה ומקררים חדשים, הגיעו לקוחות חדשים וצעירים שמסתבר שגרו בשכונה מאז ומתמיד ולא נכנסו בעבר כי המקום שידר חוסר אסתטיקה (למרות שהמטבח היה מצוחצח). היום המקום מגיש את אותן המנות בדיוק מאותם המרכיבים וראו זה פלא הלקוחות הותיקים מעידים שהאוכל השתפר פלאים (:
עיצוב כשפה אוניברסלית
השורה התחתונה היא, שעיצוב היא שפה אוניברסלית חוצה מגזרים, גילאים ומובנת לכולם. מעצב טוב ידע לחלק את החלל, לבחור את החומרים והצבעים המתאימים וישקף ללקוח את כל הכוונות הטובות של בעל העסק ואת כל האסטרטגיה השיווקית והעסקית בשפה שהוא יבין. לא תמיד הוא ישים לב או ידע להצביע על גורם ספציפי, אך המסר יעבור ויקלע בדיוק למטרה, וזאת הכוונה.
